החלטה בתיק עמ"מ 1107/07

1. המפקד הצבאי הורה בצו כי העצור הנ"ל יוחזק במעצר מנהלי במשך ארבעה חודשים, עד תאריך 19/05/07, בגין היותו פעיל חמאס המסכן את ביטחון האזור. העצור הובא בפני כבוד השופט רס"ן רפאל ימיני, לצורך ביקורת שיפוטית על הצו. השופט החליט לאשר את צו המעצר במלואו, והורה לתביעה להעביר לעיון ההגנה את הנימוקים לאי העמדת העצור לדין פלילי. על החלטה זו באו הערעורים להם הנני נדרש כעת.

2. התובע הצבאי טען כי אין להעביר להגנה את הנימוקים לאי העמדת העצור לדין פלילי, לאור שורה של טעמים שפורטו בכתב (בשני מסמכים בחתימת ראש הדסק למעצרים מינהליים, מיום 4.3.07).             
הסניגור בהגינותו ציין כי גם לדעתו אין בסיס להעמדה לדין פלילי, ולכן אין הוא עומד על קבלת נימוקי התביעה לכך, ומשאיר את הנושא לשיקול דעת בית המשפט. מעבר לכך התנגד הסניגור למעצר בטענות שונות. ציין כי העצור נחקר רק שטחית. הינו מבוגר כבן 50, נשוי, וסובל מבעיות רפואיות שונות. נמצא במעצר ממושך מאז ספטמבר 2006. חבר במועצת עיריית בית לחם מטעם משפחתו, ולא מטעמו של ארגון כלשהו. עובד בוואקף מזה 27 שנים. לא מיוחסת לו פעילות צבאית.

3. לאחר הדיון הגלוי עיינתי בחומר החסוי, חומר אשר לא מצאתי כי אוכל לחושפו בפני העצור או בא-כוחו מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בביטחון האזור. לאור פעילותו הענפה והבכירה של העצור בחמאס, הגעתי למסקנה כי טעמי ביטחון האזור והציבור מחייבים את המעצר. לפיכך הנני דוחה את ערעור ההגנה .

4. בתיק זה מאחר שההגנה סברה שאין בסיס להעמדה לדין פלילי, היא לא נזקקה לנימוקי התביעה לכך, והסנגור בהגינותו לא התנגד לבקשת התביעה בנושא. על כן הנני מקבל את ערעור התביעה, ומבטל את חיוב התביעה להעביר לעיון הסניגוריה אותם נימוקים.

5. למעלה מן הצורך, למרות שקיבלתי את בקשת התביעה, מצאתי לנכון להבהיר מספר נקודות לגבי חשיפת הנימוקים לאי העמדה לדין פלילי.

6. כידוע המעצר המינהלי הוא בבחינת האפשרות האחרונה בסולם העדיפויות, דהיינו יש לנקוט בו - רק כאשר אין כל ברירה אחרת למניעת הסכנה. בהתאם לכך כאשר קיימות ראיות המאפשרות הגשת כתב אישום ומעצר עד תום ההליכים הפליליים, אין לנקוט מעצר מינהלי, אלא על הגנת הציבור להיבנות מן המעצר עד תום ההליכים (ובהמשך במידת האפשר ממאסר בפועל).